אודות עירית אורן גונדרס

מייסדת העמותה, יו״ר ומנכ"ל בהתנדבות מלאה

עירית אורן גונדרס היא פעילה חברתית, פילנתרופית, יזמית, מייסדת ויושבת ראש של עמותת אור למשפחות. מומחית לתחום הטיפול בשכול, בדגש על שכול חללי צה"ל בישראל.

זוכת פרס נשיא ישראל למתנדב לשנת 2013.

זוכת אות המופת החברתי כנס ישראל- שדרות לחברה לשנת 2018.
זוכת אות פול האריס על התרומה למען הקהילה והחברה לשנת 2019.
זוכת פרס בגין על התרומה לעם ישראל לשנת 2022.

"בתפקידי במדי צה"ל נחשפתי להורים שאיבדו את ילדיהם בשירות הצבאי. ביקרתי את המשפחות בשעותיהן הקשות ביותר, משפחות נפלאות בשעה של שבר גדול. ההכרה שיש אימהות ואבות רבים, המצפים לשווא לבנים ולבנות, שלא ישובו עוד, הכתה בליבי ונגעה בעמקי נשמתי."
"הרגשתי צורך עז לחבק ולעודד, לתמוך ולסייע, רציתי לשנות ולהשפיע. בקיץ 2006 קיימתי בביתי את המפגש הראשון למשפחות שותפות גורל, מתוך רצון לקרב ביניהן באהבה."

אורן גונדרס חזתה, הגתה ומיסדה גישה בלעדית תקדימית לדרכי ההתמודדות עם אובדן ועם שכול צבאי, הקימה ומיסדה מנגנוני שיקום, העצמה וחוסן עבור הורים ששכלו את ילדיהם בזמן ששרתו בצבא ההגנה לישראל. גישה מבוססת מחקר אקדמי ופעילות מעשית בתחום הפסיכולוגיה החיובית, אשר באה לידי ביטוי בשיטה ממוסדת הבונה יחד עם המשפחות השכולות חיים מלאים ובעלי משמעות לצד השכול והזיכרון. 

עירית התפרסמה ונעשתה מוכרת בין היתר בזכות הקמת פרויקט תקדימי "קרן אור לחיים חדשים" המאפשר להורים שכולים בתקופת שכול טרי להיעזר בכלים חדשניים להבאת ילד נוסף לעולם. בנוסף, מובילה אורן גונדרס את עבודת החקיקה מול גופי הממשלה והגורמים המשפטיים בישראל לאישור "חוק המשכיות", אשר יאפשר להורים שכולים לקצור את זרעו של חלל צה"ל ולהביא לעולם ילד כהמשכיות של המשפחה השכולה.

הרגשתי צורך עז לחבק ולעודד, לתמוך ולסייע, רציתי לשנות ולהשפיע. בקיץ 2006 קיימתי בביתי את המפגש הראשון למשפחות שותפות גורל, מתוך רצון לקרב ביניהן באהבה.

הגרעין החל עם שלוש משפחות חיל ההנדסה הקרבית: הוריו של סמ"ר עדי אביטן, הוריו של סרן משה טרנטו, הוריו של סרן משה עייני. המפגש הכאוב הפך למחזק ומעצים. הבנתי את חשיבות העשייה, והרגשתי חובה להמשיך.

רבים יעידו, שהעשייה המקודשת והמאומצת, בשיתוף משמעותי של מתנדבים ותורמים, אכן נושאת פרי, והיא מקור משען ועידוד עבור המשפחות שלנו, אלה הראויות יותר מכל לאור גדול ומאיר תמיד.

גונדרס נולדה בפתח תקווה למשפחת אפרים, אחות צעירה לחמישה אחים. בוגרת בית הספר "עין גנים". מגיל צעיר גילתה כישורים חברתיים ופעלה במנעד תחומים במקביל: חונכת במחנות עולים, רקדנית בלהקת ריקודי עם של פתח תקוה, מתעמלת בנבחרת התעלמות מכשירים, למדה ולימדה פסנתר. כבר בגיל 16 קיבלה תעודת הערכה מראש עריית פתח תקווה בגין התנדבות לטובת אוכלוסיות מתקשות של העיר.

לדבריה, ירשה עירית את יצר ההתנדבות ופיתחה את הכלים החברתיים בזכות דמות אביה- נור (אור) אפרים. לימים, היוותה דמות כגורם מעצב עיקרי של עירית בשנותיה הבוגרות, בשאיפותיה לפעילות חברתית, התנדבותית ופילנטרופית. האב היה השראה ומודל לחיקוי ועל שמו נוצר שם העמותה.

בזמן מלחמת ששת הימים ומיד אחריה עסקה עירית בפעילות התנדבותית רבה – אריזת חבילות לטובת חיילי צה"ל הפצועים.

בשנות לימודיה בתיכון פעלה במועצת התלמידים של תיכון בן גוריון בפתח תקוה, בין היתר בתפקיד יושבת ראש המועצה, במקביל עבדה כמאמנת התעמלות מכשירי קרקע של הפועל פתח תקוה, התקבלה ללימודי עתודה במכון וינגייט שם השלימה הסמכה של מורה בכירה.

בשנת 1981 התגייסה לצה"ל בתפקידי סמל כושר קרבי, מדריכת קליעה, מדריכה בבית הספר לטיסה. זכתה בפרס הרמטכ"ל במסגרת אליפות צה"ל בירי אחרי מאמץ.

עירית בצעה קורס קציני אימון גופני של חיל האוויר ובכך פרצה את תקרת הזכוכית בתפקיד שלפני כן לא היה מיועד לנשים.

בין השנים 1982 – 2006 ביצעה שורה ארוכה של תפקידי פיקוד ומשאבי אנוש ביחידות השונות. בתפקיד האחרון שימשה כקצינת המנהלה של נספחות צה"ל בסינגפור. פרשה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.

בין השנים 2006 – 2007 ניהלה את "Irit 4 good life" – חברה המתמחה בתכנון, ארגון וניהול אירועים ובעיצוב תדמית.