אני ילידת חדרה. במשך 35 שנה חנכתי ולימדתי ספרות בבתי ספר תיכוניים בעירי.
לפני 17 שנה בעשרים ושניים באפריל 2002 קרה הנורא מכל. בני ניר, לוחם שייטת 13, נהרג בפעילות מבצעית, שלשה חודשים לפני שחרורו מצה"ל, והוא בן 23.
בניסיון למלא את החלל, נכנסתי לתחום הקרמיקה ומאז אני שם.
לא מפסיקה לפסל וגם מלמדת פיסול.
בעיקר בולטים ביצירותיי פסלי נשים גדולות, ילדים וציפורים.
ניר היה ציפור רבת יופי שכנפיו הגדולות נגעו בכולם.
העיסוק בפיסול ממלא את יומי ומרפא במידת מה את פצעי.